פדגוגיה ביקורתית ומערכת החינוך הישראלית 

פאולו פרירה הוא מהמייצגים הבולטים של זרם הפדגוגיה הביקורתית. פרירה מתנגד לצורת החינוך שלה הוא קורא הגישה ה"בנקאית" שבה המורה הוא פעיל והתלמיד הוא סביל לחלוטין ושבה "הופך החינוך לפעולת הפקדה" (פרירה, ע"מ 60). הוא רוצה לטפח פדגוגיה שתהפוך את שני הצדדים ל"מורים ותלמידים גם יחד" (פרירה, ע"מ 61). זאת אומרת, המורה והתלמידים צריכים לעבוד במערכת של הפרייה חינוכית הדדית. המורה של פרירה אינו דמות סמכותית שתפקידה העברת ידע בלעדית לתלמידים שתפקידם לספוג ידע ולשנן אותו. מבחינה פרקטית, פרירה חושב שהתקשורת בין המורה לתלמידים היא הצורה שבה ניתן ללמוד למידה ביקורתית ופורה. העשייה החינוכית מתבטאת בפעולה קוגניטיבית מתמדת של המורה עם התלמידים, כשהמורה פורס בפני התלמידים עצמם בעיות הנוגעות להם ולעולם שבהם הם חיים, ובכך לשפר את אותו עולם. לפרירה יש השקפה אופטימית על טבע האדם, כפי שמתבטא באומרו ש"בני האדם הם יצורים המתעלים מעל עצמם, הנעים קדימה ומביטים קדימה, ארשר בעיניהם חוסר התנועה מהווה איום פאטאלי" (פרירה, ע"מ 73)- משמע, בני האדם צריכים להתפתח והשינוי הוא העומד במרכז ההוויה האנושית לפי פרירה. החינוך המציב-בעיות שפרירה דוגל בו הוא המקום לטפח באדם את נטייתו הטבעית הזו לשנות ולהשתנות לכיוון עתיד טוב יותר. פרירה רואה בחינוך הבנקאי כמשרת את המדכאים בכך שהוא מכבה את היצירתיות הטבעית של האדם ומונע ממנו לגלות את העולם. המחנך הביקורתי וההומניסט צריך לשאוף דווקא לגילוי העולם והיצירתיות ולהטלת ספק בעולם ובשלטון ההגמוני. "בחינוך המציב-בעיות מפתחים בני האדם את כוחם לתפוס בביקורתיות את אופן קיומם בעולם, אשר עמו ובתוכו הם מוצאים את עצמם" (פרירה, ע"מ 72)- פרירה מציב את בני האדם כסוכנים פעילים בתוך העולם שצריכים למצוא את משמעותם בתוך אותו עולם. החינוך המציב-בעיות צריך להכיר לתלמיד את העולם שבו הוא חי מקרוב בכדי לעזור לו להגשים את כל הפוטנציאל האנושי שעליו פרירה מדבר. אם ננסה ליישם את גישתו הביקורתית של פרירה בהקשר הישראלי ניתקל במספר בעיות. זרמים רבים בחינוך הישראלי אינם מעודדים חשיבה ביקורתית בצורה בוטה במיוחד. משני צדדים שונים לחלוטין, מערכות החינוך הדתיות והערביות מנסות לקבע את צורת החשיבה של התלמידים שלהן בראיית עולם נתונה שקשורה לזהות הדתית או האתנית שלהן. במערכת החינוך הדתית והחרדית בפרט, כמו בכל מערכת דתית, רעיון הספקנות נתקל בחשד רב מצד המורים וקובעי המדיניות. הדת מציגה עולם ברור שהתלמידים יכולים לחקור אותו, אך לא להטיל בו ספק. מבחינה זו, מערכת החינוך הדתית אינה מפתחת את היצירה האנושית כפי שפרירה היה רואה. תפיסות שמרניות ככלל, שנפוצות בישראל גם מחוץ לזרמים הדתיים והערביים, מכוונת בצורות החינוך שלהן להמשיך לקיים את אותו עולם שקיים כעת, ולכן צורת חינוך בנקאית יכולה להטיב עם האידיאולוגיה שלהם. מבחינה פוליטית, אם כך, יהיה מאוד קשה להכניס את צורת החשיבה הביקורתית לחינוך, מכיוון שהיא תתקל בהתנגדות גדולה מצד אותם זרמים שמרניים שאינם רוצים לעודד תלמידים לחקירה וליצירה אלא למשמעת וידענות פסיבית שמהולה בצורה בוטה יותר או פחות באידיאולוגיה. אך באופן רעיוני, יישום של פדגוגיה ביקורתית בנוסח פרירה יכול לקדם את מערכת החינוך הישראלית בצורה משמעותית. ישנם מוסדות חינוכיים מעטים, בייחוד בתי ספר פרטיים ותוכניות למצוינות, שמעודדים חשיבה ביקורתית וחקירה של העולם במטרה להטיב אותו. לבתי ספר אלו יש הצלחה כבירה. בעזרת צורת חינוך זו, תלמידים יוצאים עם סקרנות טבעית לגבי העולם ועם רצון חיובי ואופטימי לגבי טבע האדם והיכולת שלהם לשנות את העולם הסובב אותם לטובה, אותה תפיסת עולם שפרירה מציג. אך אכן, צורת חשיבה זו מיושמת בבתי ספר מעטים ורובם אליטיסטיים ואינם נגישים לציבור הרחב. ניתן לדמיין מצב שבו תוכניות לימודים והעשרה ברוח תפיסת החינוך של פרירה ייושמו במערכת החינוך הכללית, אך תיווצר בעיה ליצור את אותה מוטיבציה שישנם לתלמידים בבתי הספר הפרטיים ולתלמידים בתוכניות המחוננים אצל התלמיד הממוצע שלא בהכרח מתעניין בעולם הסובב אותו. כיום, מערכת החינוך הישראלית מציגה בצורה בוטה, פרט לכמה מקרים יוצאים מן הכלל, את התפיסה הבנקאית- דבר שניתן לראות בצורה טובה מאוד דרך הבגרויות והשינון המיותר הכרוך בהן. אילו היה ניתן להכניס אפילו זיק של פדגוגיה ביקורתית אל מערכת מסורבלת ועייפה זו, אולי כך יתחיל להתגלגל הגלגל לכיוון שבו התלמידים יצאו מבית הספר עם רצון אמיתי לשנות ולהשפיע על העולם ולהפוך אותו לטוב יותר. ביבליוגרפיה: פרירה, פאולו. (1981). הפדגוגיה של המדוכאים. מפרש: ירושלים.